<h1>הפרדס לרש"י סדר פרשיות</h1>
<h2>דף לח.</h2>
וששאלתם, ושאמר רב תהא מאירה לו לאדם שאשתו ובניו מברכין לו, לא אמר אלא במי שפשע ולא למד מאי טעמא שפעמים שאוכל ואין בנו ואשתו שם ובטיל בברכה שהברכה פדיונו של מאכל, ונמצא אוכל בלא ברכה. אבל מי שהוא למד והוא חולה או זקן, נותן רשות לבנו או לאחד מבני ביתו לברך. שלוחו [של אדם] כמותו ואין לו מאירה. ולא אמרו חכמים בכך. וכן הילכתא.
<h2>דף מג:</h2>
סימן המועדים ומסורת שלהן. לעולם לא [זב"ד פור], לא בד"ו פסח ולא גה"ז עצרת ולא אד"ו ראש השנה וסוכה. וסימנן ופסוקין שיצאו מהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. לא גה"ז עצרת, [שופטים ו'] ויהי חורב על הגזה לבדה. לא אד"ו ראש השנה [וסימנם] [עזרא ח'] ואצוה אותם אל אדו הראש. לא אג"ו יום הכיפורים, וסימן אגורה באהלך עולמים, לא זב"ד פור, וסימניך זבדני אלהים אותי זבד טוב. לעולם שני של פסח ראשון לעצרת, שני לעצרת ראשון לראש השנה וסוכה, כי לעולם יום ראש השנה הוא יום סוכה. וסימנם א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ. יום ראשון של פסח יום תשעה באב הרי א"ת, שני של פסח ראשון לשבועות הרי ב"ש, שלישי של פסח ראשון לראש השנה הרי ג"ר, רביעי לפסח אחרית סוכה הרי ד"ק, שמנהגינו לומר קבצינו, חמישי לפסח הוא צום כיפור וצום גדליה הרי ה"ץ, ראשון לפסח הוא יום תשעה באב, וסימן השביענו במרורים בו ביום הרגוני לענה.
<h2>דף מה:</h2>
בכל הברכות כולן יצא אחד מברך וכולן יצאו ידי חובתן אם כיוונו, אבל ברכת התורה כל אחד ואחד העומד צריך לברך משום חובת התורה, א[ף] ע[ל] פ[י] שכיון בברכת חבירו, וא[ף] ע[ל] פ[י] שכבר בירך בבקר לפני קרית שמע. והכי נמי אמרינן לגבי תפילין. רבנן דבי רב אשי כל אימת דמנחי, והאהבה וחיבת המצוה גורם כל זה, וכן לגבי סוכה כל אימת דעייל ויתיב בריך, וכן לולב א[ף] ע[ל] פ[י] שיצא מפעם ראשונה מידי חובת מצוה חביבין המצות בכל שעה לברך עליו לפניו ולאחריו.
